החלטה בתיק ת"א 20384-01-13

בפניי בקשה לסילוק התביעה, אשר הוגשה כנגד המבקשת, על הסף, מחמת היעדר עילת תביעה.

רקע:

1.                   המבקשת, היא הנתבעת (להלן: " המבקשת"), הינה בעלים של דירה בת 3 חדרים הממוקמת ברחוב אלי כהן 5 (דירה מספר 7), הידועה כגוש 6630 חלקה 774 (להלן: " הדירה").

2.                   התובעת, שהיא המשיבה (להלן: " המשיבה"), שכרה מאת הנתבעת את הדירה לתקופה של 12 חודשים החל מיום 10/1/12 ועד יום 9/1/13 (להלן: " תקופת השכירות"). הצדדים חתמו על הסכם שכירות ביום 29/12/11 (להלן: " הסכם השכירות").

3.                   במהלך תקופת השכירות נגרמו למשיבה נזקים רבים בגין ליקויי רטיבות שהיו בדירה ואשר אף מנעו ממנה להמשיך ולהתגורר בדירה.

טוענת אפוא המשיבה כי המבקשת ידעה על נזקי הרטיבות בדירה, אך הטעתה אותה, במועד כריתת הסכם השכירות, תוך שהתנהלה כלפיה בחוסר תום לב.

בנסיבות אלה הגישה התובעת כתב תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ליקויי הרטיבות בדירה.

4.                   מנגד טוענת המבקשת בכתב הגנתה כי אין לחייבה בשיפוי המשיבה משום שמרגע שנודע לה על ליקויי הרטיבות בדירה, ניסתה לטפל בבעיה, הן באמצעות חברת הביטוח צד ג' 1 והן באמצעות אנשי מקצוע מטעמה, אלא שהמשיבה סיכלה ניסיונות אלה והביאה לדחיית ביקור המומחים בדירה, פעם אחר פעם.

עוד טוענת המבקשת כי המשיבה היא שפעלה בחוסר תום לב, במטרה להפסיק את הסכם השכירות בטרם זמנו.

משכך הגישה המבקשת בקשה זו לסילוק התביעה שהוגשה כנגדה על הסף.

טיעוני הצדדים בבקשה:

5.                   טוענת המבקשת כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, בשל כך שהמשיבה לא פירטה איזה חובות הפרה המבקשת, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

עוד טוענת היא כי סעיף 13 להסכם השכירות קובע כי המשיבה מוותרת מראש על כל טענה כלפי המבקשת כמשכירה, באשר לכל נזק שייגרם לה (למשיבה), לרכושה או לצד ג'. משכך טוענת היא  כי גם אם יתקבלו כל טענות המשיבה בכתב התביעה הרי שסעיף זה פוטר אותה (את המבקשת) מחבות כלשהי.

על האמור מוסיפה המבקשת כי המשיבה לא שיתפה עימה פעולה לצורך תיקון הליקויים בדירה ולשם הקטנת נזקיה וכי גם משום כך אין לחייבה בתשלום פיצוי כלשהו.

6.                   מנגד טוענת המשיבה כי המבקשת ידעה על נזקי הרטיבות בדירה, לפני כריתת הסכם השכירות, וכי חרף האמור הציגה את הדירה בפניה כדירה חדשה. משכך, טוענת היא כי יש לקבוע כי המבקשת התנהלה מולה בחוסר תום לב וכי אף מדובר בהטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973.

עוד טוענת המשיבה כי גם כשקיימים בחוזה סעיפי ויתור, יש לבחון את הנסיבות שהובילו לחתימת הצדדים על ההסכם, תוך התייחסות גם לשאלה האם הוסבר לצד "המוותר" מהן הזכויות עליהן הוא מוותר, ומה היקפן של זכויות אלה.

המשיבה מבהירה בעניין זה כי לו היתה מודעת לסיכונים הכרוכים במגוריה בדירה, או לנזק  שעלול להיגרם לה, לא הייתה מסכימה להתגורר בדירה יחד עם בעלה ובתה הפעוטה.

כן טוענת היא כי שימת ליבה לא הופנתה לסעיף 13 להסכם השכירות ולא ניתן לה הסבר בגין תוכנו.

בנסיבות אלה טוענת איפוא המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.